|
מעט על ההיסטוריה של שכר השוטרים
שנות משטרת ישראל כשנות המדינה, אך למעשה היא קצת יותר זקנה. הצהרת בלפור מהשני לנובמבר 1917 קבעה: "ממשלת הוד מלכותו מביטה בעין יפה על יסוד בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ובמיטב כוחותיה תתאמץ להקל השגת המטרה הזאת..." , ההצהרה יצרה מחויבות של הבריטים להקמת "בית לאומי לעם היהודי", אך זו התמסמסה במעבר בין השלטון התורכי, לבריטי. הדבר בלט באופי ההתנהלות במחוזות הכבושים. בפועל, עם הקמת המשטרה הפלשתינאית בקיץ 1918 על ידי המושלים הצבאיים, היו ניסיונות לצרף יהודים למשטרה, אך הכמות הייתה זעומה והתרבות של משטרה הכוללת מצרים, ערבים, נוצרים ויהודים, הייתה בעייתית. בית הספר לשוטרים הוקם בירושלים רק ב-1919 בהנחייתו של קולונל בראמלי שמונה להיות מפקד המשטרה בארץ. המוסדות היהודיים הכירו בחשיבות מעורבות יהודים במשטרה, אך ההישגים היו דלים. לראשונה הוקמה "הסתדרות השוטרים העבריים". בימי הפרעות של שנות ה-20 , מתוך 1000 שוטרים, היו רק 160 קצינים ושוטרים יהודים והשאר ערבים.
מעבר להתנגדות הבריטים, הקושי המרכזי בגיוס יהודים למשטרה היה השכר. השכר שנקבע עם הקמת המשטרה היה 3.5 לירות מצריות. סכום שלא הספיק למחיה באותה עת והנהלת הישוב היהודי הייתה צריכה להוסיף לשוטרים תוספת שתשווה לשכר המינימום. ה"תוספת" הועברה על ידי הסתדרות השוטרים. הבריטים התנגדו ובראשם הנציב העליון הרברט סמואל, שראו ב"תוספות" ביטוי לנאמנות כפולה. התוספת הופסקה לאחר שהבריטים הבינו שאין ברירה וצריך להעלות השכר ל-6.5 לירות מצריות, כך הרוויחו גם השוטרים הערבים, ששכרם כמעט הוכפל.
בסוף שנות ה- 70 ולאור מצוקת השכר, נעשה ניסיון להקמת איגוד מקצועי לשוטרים, מאבק שבראשו עמד עו"ד חיים שמולביץ( אז תובע בתביעות מחוז ת"א), תוצאת המאבק היתה, החלטת הממשלה שכללה הצמדת שכר השוטרים והסוהרים לשכר המשרתים בצה"ל.
החלטה זו לא יושמה למרות שהתקבלה בממשלה באופן פורמלי, עפ"י הצעת שר הפנים יוסף בורג ב-1976.
9 שנים אח"כ בהגיעי למשטרה כראש אגף כוח אדם נחשפתי למצוקות השכר של השוטרים. שוטרים רבים השתכרו פחות מהמינימום, 1501 שוטרים היו "זכאים" להשלמת הכנסה מביטוח לאומי.
בעיניי המצב נראה חמור מאוד ומעליב.
גיליתי אז, החלטת ממשלה שלא יושמה, בדבר השוואת שכר השוטרים לשכר אנשי הקבע בצה"ל. מאבק לא פשוט, שכלל "שחקן חיזוק" שגויס מהאוצר למשטרה.
בתחילת שנות ה-90 בעת שירותי כמפכ"ל התבססה התפנית הדרמטית בשכר השוטרים, ובתנאי שרותם, לימודים לבגרות ולימודים אקדמאיים, נופש ואיכות חיים בכלל.
המאבק התחיל במיסוי הגמלה, העלאת גיל הפרישה ולכל אורך הדרך, ניסיון לנתק את שכר השוטרים מצה"ל. בצד הניתוק עלה גם עניין ניתוק שכר הגמלאים מהשוטרים בשירות.
חברים רבים שאלו אותי היכן איפ"א בכל המאבקים הללו ומדוע לא שומעים עמדה נחרצת. יש לנו עמדה ברורה ואנחנו עומדים שכם אל שכם ושותפים עם איגוד הגמלאים וארגון נשות שוטרים במאבק בבג"ץ, מאבק בממונה על השכר באוצר ובמאבק בכנסת, ביחד עם השדולה למען השוטר.
עמדתי ברורה וחזרתי עליה בפני כל פורום,
אין לוותר על ההישגים שהושגו בשנות ה-90.
אסור לוותר על ההצמדה לצה"ל,
כפי שאסור לוותר על הצמדת הגמלאים לסדירים.
לאוצר יש פיתויים מיידיים בדמות מענקים חד-פעמיים, אך זהו מקסם שווא, מאחר ובטווח הארוך כולנו נצא נפסדים.
הנהלת הישוב היהודי ב-1918 הבינה שללא שכר הוגן לא יהיו שוטרים עבריים, גם הבריטים הבינו זאת בתוך שנה. ישראל היום היא מדינה חזקה ועצמאית, שכולנו גאים בה. יש לה צורך במשטרה איכותית, שמיטב הנוער ירצה להתגייס אליה, אך ללא שכר הוגן זה לא יקרה.
האם מדינת ישראל של היום תבין את מה שהבינו הבריטים והנהלת היישוב היהודי ב-1918?
ברצוני לאחל למדינה ולכולנו, חוסן מוסרי ואמונה בצדקת הדרך
|
נשיאות איפ"א
